גילוי נאות: גדלתי בצפת יחד עם דובי רוקנשטיין מהגן ועד לסוף התיכון. עזבתי ללימודים ולמרכז הארץ לפני שנים רבות ועם הזמן הפכתי למה שקוראים "פלצן" תל אביבי: טיילתי בעיקר בחו"ל, בכל רחבי העולם, ואם כבר נפשתי בארץ היה זה במלונות ספא או במלונות בוטיק יקרים. לצפת הגעתי רק בימי זכרון...ולמעט לילה אחד לפני כ 18 שנה מעולם לא שהיתי בארוח רוקנשטיין. בסופ"ש האחרון, לציון יום הולדתי שהוא גם יום נישואי, הגענו 9 זוגות לארוח רוקנשטיין ל 2 לילות. היה זה אחד מסופי השבוע הקסומים שידענו כולנו ולא מעט בזכות ארוח רוקנשטיין. שורת ברושים בני למעלה מ 80 שנה מקדמים את פניך, מרחבים של ירק, עצים רבים ושונים, פרחים וציפורי שיר. שולחנות וכסאות פזורים ומזמינים לישיבה בצל, לשיחה בין אורחים ולהווי שכל כך חסר לנו. החדרים מרווחים ונעימים ובכל חדר מקרר, בקבוקי מים, מיחם, קפה, תה, סוכר, וחלב. יש גם פינות למנגל, ג'קוזי חיצוני, סאונה, מטבח שיתופי למי שרוצה לבשל ועוד.. דובי הוא דור שלישי לבעלי המקום שהקים סבו בשנת 1936. יחד עם ריקי אשתו הם מספקים חוויית ארוח שכבר לא מוכרת במקומותינו. ארוח אישי, חם, קרוב, שירותי ואכפתי. ריקי מקבלת, מתדרכת, מסבירה ומאכילה. ארוחת הבוקר שלה, מהטובות שאכלנו, מוגשת לשולחן (ולא במזנון כמקובל), וכוללת לחמים טריים שנאפים במקום, גבינות גליליות, ריבות, קונפיטורות ופריטים נוספים ברובם מעשה ידיה. הביצים עשויות במדויק על פי בקשתך. אין פספוסים. דובי מרפרף מסביב, דואג לכל מחסורך, מספר סיפורים, מייעץ יעוצים, מפליא בבדיחות, ומלהטט בשפות שונות. לא היה זוג אחד מבין התשעה שלא התפעל מפנינת הארוח הנסתרת הזו ונשבע שיחזור, ואני הרגשתי כמו אידיוט על הפספוס שפספסתי כל השנים האלה. ועדיין לא אמרנו מילה על האוויר והאווירה של צפת...…