אתונה (Athens), שפעם הייתה ידועה בשל ערפיח, תחבורה וארכיטקטורה המונית, היא היום עיר שתיקנה את דרכיה, הודות לאולימפיאדת הקיץ 2004. בזכות הפארקים והרחובות הנקיים, הרכבת התחתית האולטרה-מודרנית, הכבישים החדשים, שדה התעופה הנגיש ואנגלית מושלמת בכל השלטים, נוח להסתובב בעיר. האתרים של אתונה המסוגננת מצדיקים יותר מעצירה בדרך לאיים, וכוללים כמה אבני יסוד בהיסטוריה המערבית, מהאקרופוליס (Acropolis) ועד למקדש זאוס האולימפי (Temple of Olympian Zeus), בנוסף לאוצרות של המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי (National Archeological Museum).

חצי האי הפלופונסי (Peloponnese) הוא חצי אי גדול באזור הדרומי ביותר של יוון היבשתית. ההיסטוריה של האי מגיעה עד תקופת הברונזה. אוטובוסים או רכב שכור הם האפשרויות הטובות ביותר לראות את האתרים באי, כמו התיאטרון העתיק של מיקנאה (Mycenae), המוזיאון הארכאולוגי של ספרטה (Sparta's Archaeological Museum) וההריסות העתיקות של מיסטרס (Mystras), אולימפיה (Olympia), מיקנאה (Mycenae) קורינתיה (Corinth) וארטמיס אורתיה (Artemis Orthia). מרכז זה של יוון העתיקה, שהוחזק על ידי הטורקים והוונציאנים עד לעצמאות היוונית בשנת 1821, מפורסם גם בזכות ריקוד יווני מסורתי.

מטרופולין צעיר ומודרני בעל אוכלוסיה מגוונת, תל אביב הוקמה רק ב- 1909. מועדונים, ברים, וקהילת אמנות משגשגת, קהילה גאה נרחבת וחוף הים מהווים מקור משיכה לאמנים, מוזיקאים, ואנשי עסקים צעירים, לסצינה היותר חילונית בתל אביב. אדריכלות הבאוהאוס אשר צוינה על ידי אונסק"ו, זיכתה את העיר בכינוי "העיר הלבנה". לכו ברגל, נהגו או תפסו מוניות בין דוכני התצוגה התרבותית של מוזיאון הארץ, מוזיאון היכל העצמאות ההיסטורי, שוק הכרמל התוסס או הטיילת ביפו העתיקה.

צליינים דתיים מגיעים לירושלים כבר מאות בשנים, אך אין צורך להיות שותף להתלהבותם הדתית על מנת ליהנות מהתרבות השורשית ומהחשיבות ההיסטורית של העיר. הכניסו לרשימה את האתרים החשובים, אך השאירו מספיק זמן גם לשיטוט ברחובות העיר ולספיגת האווירה של חיי היומיום במקום עתיק ונערץ מעין זה.

מבקרים מוזמנים ללכת בעקבות המלך הורדוס, שלמה המלך וקליאופטרה, בבוץ העשיר במינרלים של ים המלח האגדתי ואתרי הנופש שנבנו סביב המעיינות החמים באזור. אתר בריאות מפורסם זה, במקום היבש הנמוך ביותר בעולם, ידוע כמסייע בטיפול במחלות שיגרוניות ובבעיות עור.

סלמנקה (Salamanca), המכונה "העיר המוזהבת" של ספרד, מציעה תרבות ארכיטקטונית, דתית וגסטרונומית עשירה. התרשמו ממראהו של בית הצדפים (La Casa de las Conchas) ומכיכר מאיור (Plaza Mayor) שנבנתה במאה ה-‏18, ולאחר מכן התענגו על התוצרת הטרייה הנמכרת בשוק המרכזי. הן הקתדרלה העתיקה והן הקתדרלה החדשה בסלמנקה הן חגיגות של סגנון הרנסנס והסגנון הגותי.