מגוון צורות חיים ימיות ומאות אתרי שוניות אלמוגים בים האדום הופכים את שארם אל שייח' למושך במיוחד עבור צוללנים ותיירים אקולוגיים. הגידול המהיר בתעשיית התיירות של חצי-האי סיני בעשורים האחרונים הוביל להופעתם של אתרי נופש מעולים וחיי לילה מפוארים. מימיו של הפארק הלאומי ראס מוחמד מלאים בלהקות דגים ולמרבה ההפתעה, באסלות - הודות לאניית משא שהובילה מתקנים לחדרי שירותים וטבעה בזמן סופה ב-1981.

במהלך המאות, תרבויות רבות הטביעו את חותמן על פיסת הארץ החשובה הזאת. כיום, אפשר לחוות את ההשפעות התרבותיות האלו מקרוב בביקור בשכונות של איסטנבול (mahalles בטורקית). מהאתרים הקדושים בשכונת סולטאהמט (Sultanahmet) והמבנים האלגנטיים בסגנון אירופאי של המאה ה-19 בשכונת ביוגלו (Beyoğlu) לשכונת ניסנטאסי (Nişantaşı) האפנתית, הסצנה השוקקת של בתי הקפה בשכונת קדיקוי (Kadıköy) והרחובות שאהובים על אוהדי הכדורגל בשכונת בשיקטש (Beşiktaş) – קל להבין מדוע מטיילים רבים אומרים שאיסטנבול היא לא עיר אחת אלא המון ערים במקום אחד.

מוקפת בפארקים משתרעים, סופיה (Sofia), בירתה והעיר הגדולה ביותר ברפובליקה של בולגריה, יושבת למרגלותיו של הר סקי פופולרי, ויטושה (Vitosha). עם היסטוריה המתפרשת על פני יותר משבעת אלפים שנה, סופיה מלאת ההריסות היא אחת הערים העתיקות ביותר באירופה. מוזיאון ההיסטוריה הלאומי (National Historical Museum) הוא אחד מהמקיפים ביותר במזרח אירופה. שדרות אבן רחבות, בוטיקים מקסימים וחיי לילה מחשמלים באמת מככבים בעיר זו של 1.3 מיליון תושבים. חשמליות, אוטובוסים חשמליים, ואוטובוסים חוצים את העיר הדינמית.

דובאי היא נווה מדבר קוסמופוליטי, נוף עירוני עתידני המתנשא מעל למדבר הערבי. זוהי עיר של שיאים, שבה ניתן למצוא את המזרקה המוסיקלית הגדולה בעולם, את המגדל הגבוה בעולם (בורז' ח'ליפה), את מלון 7 הכוכבים היחידי בעולם (בורז' אל-אראב), את האיים המלאכותיים הגדולים בעולם (איי הפאלם) ואת גן הפרחים הטבעי הגדול בעולם (המירקל גרדן). ניתן להשכיר טרקטורון ולצאת להרפתקה במדבר, להתמקח בשוק הפתוח או לעודד את בעל הדבשת המועדף במסלול מרוצי הגמלים.

פסקיירה דל גרדה (Paschiera del Garda) נמצאת על קצהו הדרומי של אגם גרדה (Lake Garda), במחוז וונטו (Veneto) באיטליה. עדיין אפשר לראות בעיר את המבצר על האי, מהמאה ה-‏16, ואת חומותיו, תזכורת לתקופה בה אוסטריה שלטה באזור. לאחר סיור בהיסטוריה של פסקיירה, הרגעו עם כוסית לוגנה, היין הלבן המקומי.