בוקר של חג, העוף לא הפשיר ״ובלית ברירה ״יצאנו למסעדה.זו הפעם השנייה שאכלנו במסעדת ״ קורסר״ . בלילה חורפי של טרום קורונה ,מרגיש כמו פאב אפלולי. והפעם , צהרי ראש השנה , במרפסת מול המרינה.בימים אלה שהנפש משוועת לחופשה של חו״ל , ה״ בריזה ״ שבידרה שערי והיכטות רוממו את נפשי עוד בטרם הגיע המלצר עם התפריט. מנה ראשונה של לחם הבית עם מיטבלים , על חשבון הבית ומנת חציל בטחינה, היו מעולים . בעלי הלך על על בטוח והזמין צלעות .מנה מרשימה , התגבר על הכמות רק בגלל שהייתה טעימה כל כך. אני, שתמיד מזמינה פסטות החלטתי לגוון והזמנתי נקנקיות הבית עם צנוברים. הובטח עם כרוב כבוש. הגיע עם כרוב מבושל. אמנם הזכיר לי את ברלין ופראג אך הוכיח לי שאני למרות התעוזה , אישה של פסטה. הקינוח המושחת : מסקרפונה בפירות יער, הותיר אותי ללא מילים. כי מי יכול לדבר עם פה מלא בטעמים משכרים . הזמנו ״ טקאווי״ מפנק לאימי: פטה כבד עם ריבת בצל , ויתרנו על הצנימים וצירפנו להזמנה את לחם הבית . אמא שלי , שלרוב ביקורתית מאוד אמרה שהמנה הייתה עונג צרוף. לסיכום: ככה מתחילים שנה חדשה עם הפנים לאופק אופטימי.