הגענו לקפה קפה מרכז-הכרמל, בשעת בוקר נינוחה. המקום רגוע, מספר לקוחות קבועים נכנסים ומתיישבים בסמוך לנו. ניכר שהמקום הוא מעוזם של סבים וסבתות שיודעים להתפנק. חלקם עצמאים, וחלקם עם מלווה. אחראי המשמרת מקבל את פניהם באהבה, מקשיב ונענה לכל משאלה. אנחנו הבוקר מתפנקים עם הבת הבכורה בארוחת בוקר ישראלית. התפריט דומה לרוב הרשתות ואנחנו מחפשים את הטוויסט שיעשה את הארוחה למיוחדת. החביתה דקה ויבשושית עם מעט מדי תיבול, והתוספות (ללא הגבלה) עוררו אותה במקצת. אנחנו בחרנו בפלפלים קלויים ובולגרית בחביתה אחת, ובשניה-פטריות, בצל (שלא מצאנו) ועשבי תיבול(שמשום מה נשכחו). ליווה את החביתות סלט קצוץ דק דק טוב ורווי בלימון (יש גם סלט "שורשים" בתפריט אליו פחות התחברנו). הלחמים היו טובים מאד- לחם דגנים מיוחד וקריספי במהדורת בייגל'ה מזרחי ולחם לבן ריחני וחם בטעם של חלה מעודנת. המטבלים טובים מוגשים בצלוחיות קטנות, מחבתונים, מיני מריצות...מעין עולם ההמצאות של אליסה. אף מטבל לא המריא לשחקים: לבנה כדורים טובה, גבינת שמנת, טונה, גבינה בפפריקה, בולגרית בשמן זיית מעודן, וזיתים דפוקים. לגמנו מיץ תפוזים סחוט וטרי (אמיתי), אמריקנו (חלש מדי) ושני קפה הפוך חזק, ריחני ומצויין. הסיומת המתוקה היתה קצת מאכזבת: ריבה מיימית בטעם תות(?) בכוסית מיניאטורית...היום בשוק המסעדנות יש ריבות איכות של יצרנים קטנים, ריבה עם פרי שלם ומיוחד (חבושים, תפוז, תפוח בקינמון) יכולה לשדרג את ארוחת הבוקר בעלות מזערית. ואי אפשר בלי השרותים: לא ייתכן שברשת מכובדת יהיו שרותים שאינם מכבדים את אורחי המקום. מעבר למעט קילופים, כתמים על הקיר לא ייתכן שהפח יהיה מלא ונייר טואלט יתגלגל על הרצפה. ומדובר באמצע שבוע, 11:00 בבוקר...20 סועדים...לא טירוף של שישי בבוקר. השירותים לקחו במורד האסלה את כוכב הדרוג הרביעי.