כשבאתי לראשונה ל"קפליקס" היו אלה עורכי הדין הצעירים מהמשרד שהביאו אותי למקום. הללו משוטטים בכל רחבי העיר ככלבי תאבי ידע ומידע ומפעם לפעם זורקים "פירורים" לשולחני. "פירור" כזה הינו קפליקס ברחוב שלמה המלך 12, בתל-אביב. יושבים להם אנשים כלוח של "לפטופ" מכסה חצי מקלסתר פניהם (ולעתים קלסתר שלם) שולחים יד תורנית מניפים כוס הקפה מעלה אל פניהם, מחזירים אותה למקמה ושוב תוקעים מבטים בלוח הלפטופ שלפניהם.
אבל לא הכל כה אטום, זר ומנוכר כפי שמתאר אני דברים. פה ושם מגיעה אימא צעירה הלבושה במיטב מחלצותיה ודוחפת עגלת תינוק, זעיר פה זעיר שם מגיע/ה לקוח/ה עם איזה בדל כלב המתרוצף סביבו/סביבה והנה נפתחים הלבבות נקשרות שיחות והדינמיקה מתחילה להתעוור.
ובינתיים? בינתיים נוגסים בעוגה טרייה ופריכה או בעוגייה העשויה עשויה משומשום טהור ושותים קפה טהור מגרגרים הנטחנים מולך אפכם.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אופיר שהצליח "להרים" בית קפה עם נגיעה אישית כמוהו? ואם אתם זקוקים שיראו אתכם גם מהרחוב לכו לקפה החדש ברחוב יוחנן הסנדלר ותהיו חלק מהרחוב ובגובה הרחוב עצמו. קפה של בוקר שתיתם כבר או לא?
ד"ר חיים שטנגר
הנכס הזה בבעלותך או בניהולך? קבל בעלות על הפרופיל שלך בחינם כדי להגיב על חוות דעת, לעדכן את הפרופיל שלך ועוד הרבה יותר.