הגענו למלון לסופ"ש במסגרת אירגון העובדים שלנו. כבר בכניסה ללובי אתה קולט שהגעת למלון ייחודי, מקסים ושונה מה שאתה מכיר. עיצוב מקסים- שילוב של מוצגים שנאספו אצל חרשי עץ וברזל, ריהוט ומרפסות שיוצרות ומשחזרות תקופה, מפות ודיורמות שמתארות את מסלול חייה של האשה על שמה קרוי המלון/מוזיאון, דונה גרציה. שאפו ליזם על הרעיון והביצוע המושקע. אין הרבה זמן להתארגנות, וכבר בהגעה קיבלנו מדריכה שתלווה אותנו בכל רחבי הבית וגם בסיור העירוני למחרת. הסיור היה מקסים ואישיותה המדהימה של המדריכה, שרה הראל, כובשת אותנו. לגבי המלון אני קצת יותר מסוייג- האוכל בינוני, טעים אך לא מרגש מבחינה קולינרית. ואיך נאמר בעדינות, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: אין מרק בצהריים של שבת, אין קפה מגורען ואולי נקודת התורפה הכי בולטת- אגף המתוקים. הן בהגעה והן בכל הארוחות, חסר אותו קינוח מתוק ומיוחד לחתום ארוחה בינונית. העוגות פרווה נראו כמו עוגת עלית את אפית...ולידם כמה פירות העונה. החדרים צנועים. החלונות אינם נסגרים היטב והאקוסטיקה נוראית. אפילו ששהינו בשבת, ורחובות טבריה היו שוממים, יכולנו לשמוע שיחות שהתנהלו ברחוב והגיעו עד חדרנו..בקומה רביעית. אין Wi-fI בחדר..רק בלובי. ולסיכום- דווקא משפחת אמסלם, מבעלי המלון, שהם מסיטונאי התיירות הגדולים בישראל צריכים להבין מה פירוש "חווית לקוח". חדר מרווח ומפנק, ארוחות מעניינות ומגוונות, (מוקפצים, סיגנונות בישול שונים, לחמים וגבינות שונות בבוקר, קפה איכותי) - כל זה לא קיים בדונה גרציה. אווירה יש ובשפע...אבל- האם זו סיבה מספיק טובה לבוא אליכם ???