ממוקם רחוק ממרכז טבריה אך קרוב לחוף ולאטרקציות נוספות. השביל המוביל למלון מוזנח וצמוד לאתר בנייה. המלון עצמו כולל שני מבנים הנראים כבנייני משרדים ירושלמיים. הלובי זקוק לריענון והוא דומה לאולם קבלה במתנ"ס. החדרים, חדר האוכל והמסדרונות שופצו בטוב טעם וניכר שהושקעה בהם מחשבה. יתר השטחים הציבוריים הם ההיפך בגמור. החדרים אומנם מעוצבים ויפים אך נמסרו כשהם מלוכלכים מאוד, ויתכן שהסיבה היא מחסור בכוח אדם. יש בהם כספת וטלוויזיה, אך חסר בהם סבון גוף נוזלי. צרצרים צרצרו במהלך הלילה, בחדר ומחוצה לו, דבר שפגם מאוד בשינה. הבריכה בגודל טוב יחסית למלון בוטיק, אך השטח מסביבה קטן ומוזנח. ריצוף דקורטיבי ומשטח מעץ מסוג דק היה פותר את הבעיה. האוכל (בוקר וערב) היה סביר, לא יותר, ורחוק מרחק שנות אור מהסטנדרט הנהוג במלונות אילת. ה"משחקייה" עבור הילדים היא מחזה מבעית ממש: חדר קטן ומדכא עם עיצוב שנות ה80, בתוכו כסאות פלסטיק, דפי צביעה ושולחן כדורגל. נקודת האור הכמעט יחידה במלון היא הסבלנות של הפקידים בקבלה; ניסו לעזור גם כאשר ידעו טוב מאוד שאין להם יכולת. גם הם מבינים שיש בעיות שאינם יכולים לפתור. במלון אין מרפסות, אך יש נוף מהמם לכינרת. בקיצור – יש פוטנציאל בלתי ממומש למלון, והוא דורש השקעה על מנת להפוך אותו לפנינה אמיתית. אם המחיר היה זול בלפחות 20 אחוז אזי אפשר היה להתייחס בסלחנות לתקלות שנתקלנו בהן. במחיר המגרד את מלונות היוקרה של טבריה – הקרב אבוד מראשעוד
141
114
129
55
74
